BMI (Body Mass Index) הוא מדד המתבסס על יחס בין משקל הגוף (בקילוגרמים) לגובה (בריבוע, במטרים). זהו כלי נפוץ להערכת טווח המשקל (תת משקל, משקל תקין, עודף משקל או השמנת יתר). עם זאת, מדובר במדד כללי שאינו מביא בחשבון פרמטרים חשובים כמו מסת שריר, מבנה גוף, גיל, או שלבי גדילה.
“הבת שלי בדקה במחשבון BMI באינטרנט וטוענת שהמשקל שלה תקין”.
נחלק את ההתייחסות לאמירה הזו לשניים:
הראשונה, האם מדובר בבגירה שסיימה את הגדילה מבחינת גובה ומשקל?
והשנייה, האם מדובר בנערה שעדיין נמצאת בשלבי גדילה והתפתחות?
בקרב מטופלות בגירות (מעל גיל 18 שנים), BMI הוא מדד אובייקטיבי שיכול להעיד על תת משקל וחומרתו. עם זאת, הפרעת אכילה אינה נקבעת רק לפי מדד BMI אבסולוטי, אלא נלקחים בחשבון נתונים נוספים ביניהם אחוז הירידה במשקל, מידת העיסוק באוכל ובמשקל, וסימפטומים כגון צמצום באכילה והקאות. לדוג’: הבת שלה בת 19 שנים, נמצאת ב- BMI תקין אך מקיאה 4 פעמים ביום. במקרה זה מדד ה- BMI הוא תקין לכאורה אך בפועל יש הפרעת אכילה פעילה.
בקרב נוער התמונה שונה מעט. מאחר ובני הנוער עדיין בתהליך של גדילה והתפתחות, אנו משתמשים בעקומות גדילה לצורך הערכת תקינות המשקל והגובה. תינוק שגדל להיות ילד ובהמשך נער צפוי לגדול על עקומה אחת לאורך חייו. באותו האופן גם תינוקת שגדלה להיות ילדה ובהמשך נערה. כאשר יש שבירה של עקומה, נדרש בירור, שכן לא מצופה מילדים ונוער “לשבור” עקומות. חשוב לא להשתמש במדד BMI כאמת מוחלטת בגילאים האלו. כאשר נער או נערה פונים להורים ומשתפים שבדקו את ה-BMI במחשבון והוא תקין (או גבוה) חשוב שההורה ידע להסביר שבגיל ההתבגרות לא מסתמכים על מחשבונים מהאינטרנט, אלא בודקים גדילה לאורך זמן על פי עקומת גדילה, ושהמחשבונים הפשוטים אינם מותאמים לגיל הזה ועלולים להטעות.
לסיכום, מדד ה- BMI או עקומת ה- BMI (במקרה של ילדים ומתבגרים מעל גיל 5 שנים) הוא רק אחד ממספר פרמטרים המשמשים להערכת מצב תזונתי או זיהוי הפרעת אכילה. אין לראות בו מדד יחיד או מספק, ואי אפשר להסתמך עליו מבלי להתייחס לתמונה הקלינית המלאה.
